אני הולכת לירות בעצמי,אימא.
את מעדיפה
שזה יהיה הפתעה? שתשכבי במיטה או תהיי במקלחת
ופתאום תשמעי בום מהחדר שלי?
גם ככה קר לי רב הזמן. זה בדיוק מה שאני רוצה שיהיה חושך ושקט. כזה שקט שאני לא אדע ששקט.
אימא.. אני
פשוט לא נהנית מהחיים ולא נראה לי שזה הולך
להשתפר. עייף לי. לא טוב לי. עצוב לי. נמאס
לי.
את לא יכולה לעשות כלום.
ואני גם
לא יכולה לעשות שום דבר בקשר לחיים שלי
– לשנות אותם,ליהנות מהם.אבל אני יכולה
להפסיק אותם. לכבות אותם כמו שאני מכבה
את הרדיו שלא מעניין אותי לשמוע. החיים
שלי זה הדבר היחידי ששייך לי ואני קובעת
מה לעשות איתם. ואני הולכת להפסיק אותם.
אז בואי ננצל את הזמן שיש לנו בשביל לבלות.
אין לזה שום קשר אליך! ואם זה קשור אליך? ואם הכול קשור אליך אז מה? ואם את הדבר היחידי שיש לי וזה לא מספיק לי אז מה? ואם הדרך היחידה שלי לברוח ממך לתמיד היא להרוג את עצמי אז מה? מה זה אומר? שאסור לי לעשות את זה אם זה מה שאני רוצה לעשות?
יש לי בחדר
קופסה עם דברים אני רוצה שתתני לאנשים.
את לא רואה
אימא ששום דבר לא יוצא לי כמו שצריך? שכל
מה שאני עושה נגמר לא טוב? ככה אני אומרת
את מה שיש לי להגיד. ככה אני אומרת את מה
שאני חושבת על הכול ואני אומרת לא! לדניאל
וללילי ולאלימות ולמחלת הנפילה ולך. ולי.
ולתקווה. אני אומרת לא! רק תני לי ללכת בשקט!
אני מה שנהיה מהילדה שלך...
מצאתי תמונה שלי שהייתי תינוקת. ובתמונה זה מישהו אחר, זה לא אני. תינוקת ורודה ושמנמנה שלא ידעה מה זה מחלה או בדידות, שבכתה וקיבלה לאכול, מישהי שרב הזמן פשוט שכבה על הגב וצחקה אל המובייל שהתנדנד מעל הראש שלה.. והרגישה איך היד שלך מושכת את השמיכה מתחתיה ומכסה אותה שיהיה לה נעים.
ככה התחלתי
וזה מה שנשאר ממני. על זה מדובר. זאת מישהי
שהלכה לי לאיבוד – זאת אני שאיננה. מה שאף
פעם לא הייתי. מה שניסיתי להיות ואף פעם
לא הצלחתי. מישהי שחיכיתי לה ולא הגיעה.
וגם לא תגיע.אז תביני אימא, מש לא משנה מה
קורה בעולם או אפילו בבית הזה. א נ י , זה
הדבר שהיה לי שווה לחכות לו ולא הצלחתי
להגיע.. זה הדבר שהיה יכול לשנות את הכל.
אבל אני יודעת שאני אף פעם לא אגיע אז אין
לי סיבה להישאר, אולי רק בשביל שתהיה לך
חברה אבל זה באמת לא סיבה מספיק טובה, כי
אני לא...חברה כל כך טובה, נכון שלא?
תני לי ללכת... לילה טוב אימא.